השבוע התחלנו את "יסודות הקולינריה 3". אני מתבוננת בחבריי לכיתה כבר 12 שבועות ומנסה להבין מה הופך מישהו/י לשף? הכיתה שלי מורכבת מקבוצה הטרוגנית לחלוטין. גבר שחור בן 51 מאוקלנד, עם 6 נכדים (כמובן, כמה סטריאוטיפי..); חיילת לשעבר, שירתה בעיראק ובאפגניסטן, לבנה, קשוחה, כבת 26; בחור אסייתי אמריקאי שגדל בעיר; בחור מאינדיאנה, מבית יהודי שומר כשרות, אתאיסט; בחורה בת 37, עוסקת בנדל"ן, במקור מאפגניסטן; בחורה עם 15 אחים ואחיות, כולם מאותו האבא בלבד; בחורה מפורטו ריקו; כמה אמריקאיות צפוניות קלאסיות; וגברת אחת עקשנית וטרחנית, מקסיקנית בת 63; ועוד ידנו נטויה. כמעט שכחתי, ואני, ישראלית בת 31, מהנדסת תעשייה וניהול שעברה לסן פרנסיסקו עם חבר שלה ההייטקיסט. חתיכת רשימת מכולת, לא?
ובכל זאת, חשבתי לעצמי, מה משותף לכולם? ובכן בראש ובראשונה האהבה לאוכל והתשוקה לבישול. לא כולם שמנים, לא כולם רזים, כולם אוהבים לאכול ונהנים מאוכל. כמעט בכולם יש תשוקה אדירה ללמוד, למצות את הרגעים כמה שיותר ולהפיק את המירב מהשפים השונים שמלמדים אותנו.
תהיתי לעצמי, האם צריך להיות חכם בשביל לבשל טוב? ובכן, חכם זו גם כך מילה בעייתית. אבל אני לא בטוחה שזה לב העניין. יעזור בוודאי, אבל יותר מחכמה צריך יכולת אנליטית וזריזות מחשבה ופעולה. בעברית נקרא לזה "תקתקנות". לקחת רשימה של 6 מנות שונות, לפרק אותן לכל הפעולות שהן דורשות, לסדר לפי זמן הבישול וההכנה הנדרש ובסוף לנצח על כל התזמורת שתגיע יחדיו ובהרמוניה מושלמת לתו הסיום. עכשיו כשהגענו כדאי שיהיה גם טעים, לא?
הבסיס אולי הכי משמעותי בעיניי לבישול טוב הוא רגישות. אני לא מתכוונת להתפייט על ניחוחות העגבניה שנקטפה עם שחר. אך בכל זאת, צריך לרחוש כבוד לחומרי הגלם שאיתם עובדים ובעיקר לגלות הבנה ורגישות. כל רכיב צריך טיפול שונה. אי אפשר להתייחס לפילה דג כמו לנתחי בקר. כמה זמן לבשל כל דבר, באיזו טכניקה לבחור, באיזו טמפרטורה, כמה נוזלים, איך לתבל? ובכן, ברגישות.
האחות של הרגישות היא כנראה היצירתיות. אני מודה ומתוודה שאני עוד לא לגמרי שם. מטרת התהליך שאותו אנו עוברים בבית הספר היא להגיע לרמת בסיס מספקת של טכניקה וידע. על זה אפשר לבנות את היצירתיות. לגוון, לשנות, לנסות, להעז. אבל קודם כל צריך ללמוד איך יוצא אורז אחד אחד.
אני עומדת בפתח ששת השבועות הבאים, קצת נרגשת. הקורס הנוכחי מורכב מסטים של יומיים. ביום הראשון יש הרצאה והכנות לבישולים שלמחרת. ביום השני, מבשלים! שתי צלחות מלאות הכוללות כל אחת בשר/דג/עוף, תוספת וירק. לכל שולחן יש שעת יעד לכל צלחת. איחור מקסימלי הוא 3 דקות אחרי הזמן שנקבע. אחרי 3 דקות יורדות חצי מהנקודות של אותה הצלחת. היום היה יום הבישולים הראשון בקורס הזה. היה מאוד סוער, 20 שפים מתחילים התרוצצו בטירוף, מזיעים ולחוצים. השף צועק ברקע, "עוד 2 דקות לשולחן מספר 1", "עוד 20 שניות", "להתכונן שולחן 2" וכיוצ"ב. יש מעט מדי מקום עבודה, לכל אחד מאיתנו היו היום שתי להבות על הכיריים ושש מנות שהתבשלו במקביל, ג'אגלינג למתחילים. ההכנות לא הושלמו במלואן אתמול (היו חסרים מוצרים), היו מעט מדי סירים לכל הכיתה, והשעון ממשיך לתקתק. הייתה בכיתה אווירה של תכנית ריאליטי, משום מה שפים מכיתות אחרות הסתובבו מסביב. הרמתי את הראש ברגע מסוים ופתאום אני רואה את השף האחראי של בית הספר מתסכל עליי קוצצת בצל. חייכתי, ועם כל הכבוד חזרתי לבצל שלי. אבל היה כל כך כיף. שטף אדרנלין, ריכוז והנאה צרופה!
תאחלו לי בהצלחה!
תחושת בטן 
