שלום כיתה א'

אני לא אדם של בוקר, מעולם לא הייתי. רבים מיקיריי נמנעים ככל שהם יכולים מליצור איתי כל קשר אנושי בשעות הבוקר המוקדמות…

יחד עם זאת, בגבורה ובאומץ אני קופצת מהמיטה בשש בבוקר בשבועיים האחרונים.  היום סיימתי את השבוע השני ללימודים בקורדון בלו במסלול העונה לשם: Culinary Arts. אני לומדת משני עד שישי, ארבע שעות ביום, משבע בבוקר ועד אחת עשרה.איזה כיף!

שכר הלימוד המופלג כולל הוראה, שימוש בכיתות ובמעבדות כולל חומרים וכלים, 5 סטים של מדים, סט כלי עבודה מפואר וספרי לימוד. אורך הקורס הוא תשעה חודשים והוא בנוי ממקבצים של שישה שבועות. המקבץ הראשון מורכב משני קורסים, "יסודות הקולינריה 1" ו"בטיחות וגהות" (אין תרגום נאות יותר ל-Safety and Sanitation).

באמריקה כמו באמריקה, אם יש הזדמנות לחוקק חוקים, לקבע נהלים, לשנן אותם ולאכוף אותם, למה לא? ובעצם באמת למה לא. תוך כדי השיעורים, אני נזכרת בחלחלה ובקבס במסעדות השונות בהן מלצרתי לאורך חיי. מממקקים בכל המטבח ועד טבחים מיוזעים, ללא התייחסות לשום מוסד ספציפי על מנת שלא אכפיש, בקליפורניה היו זורקים אותם לכלא ממזמן…

על פניו ציפיתי שהקורס הזה יהיה משמים ומייגע. להפתעתי הרבה, שף לינה מעבירה אותו בצורה מאוד מעניינת, מתבלת אותו בסיפורים ופיקנטריה מעולם הקולינריה המקומי והארצי. המחברת שלי כבר מלאה בהמלצות למסעדות ובהפניות לחומר קריאה מעניין. אני לא אלאה אתכם בחוקים ובתקנות של בטיחות במזון, אבל בגדול, נראה שהעובדה שכולנו עדיים חיים היא סוג של נס.  רק השבוע החזירו בארה"ב חצי מיליון ביצים נגועות בסלמונלה, עד עכשיו מניין הנדבקים עומד על 2,300 איש. מחריד, לא?

אז ככה, אני מתעוררת בשש, בשבע בבוקר אנחנו נעמדים בשורה מחוץ לכיתה/מטבח/מעבדה למסדר בוקר. שף פטריציו עובר תלמיד תלמיד, לוחץ לו את היד ואומר בוקר טוב. אנחנו נדרשים להגיע בכל בוקר בתלבושת מלאה הכוללת: מכנסיים, ג'קט שף, עניבה, סינור, וכובע. על כל הפריטים הנ"ל להיות לבנים, נקיים ומגוהצים. בנוסף, ציפורניים גזוזות, בלי תכשיטים, מקולחים, מגולחים ומצוחצחים! כל המתקשה לעמוד בדרישות אלו נשלח אחר כבוד לתקן את הופעתו לאחר מסדר הבוקר הנערך בתחילת כל שיעור. אם חשבתם שמישהו מתבדח, טעיתם. לפני כמה ימים ג'ף (סטודנט אמריקאי, שירת בצבא האמריקאי ועכשיו הם מממנים לו את הלימודים…טוב לבשל בעד ארצנו!) נשלח לאחר כבוד לסופר הקרוב על מנת לקנות סכין גילוח ולשפר את הופעתו. מסכן, הוא בטח כל כך התבייש, הוא כבר עבר מאות מסדרים בחייו בשלום. מזל שמגילוח אני פטורה. לכל שף בבית הספר חובה לפנות בתואר שף או שף XXX (שמו הפרטי). כל יום נפתח ב – Good morning Chef ולאורכו נשמעים הרבה Yes Chef, Thank you Chef וכיוצ"ב…אני חייבת להודות שבמידה מסוימת חוקי בית הספר מחזירים אותי לימי הצבא הזוהרים שלי. שירתתי בקריה כ"בקלנ"מית" (בוחשת קפה לאור נאון מרצד, כל הזכויות שמורות לאפרת), אמנם למפקד חיל הים, אבל זה לא באמת משנה. אבל אולי לראשונה בחיי אני לומדת משהו שממש מרגש אותי, אז אני מתייחסת לעניין בכבוד המצופה ובחיוך קטן מתחת לשפם (המגולח כמובן).

שף פטריציו מעביר את יסודות הקולינריה. הוא איש לכאורה מאוד קפדן וחמור סבר, יחד עם זאת בעל חוש הומור ולב טוב. הוא מקפיד בכל יום להחליף כמה מילים עם כמה שיותר סטודנטים, משתדל לעבור בין כולם, לתקן, להעיר ולהדגים. לא חוסך מילות ביקורת, אך גם לא מקמץ במחמאות. במקומותינו יגידו שהוא "טיפוס". אני באופן אישי, מחבבת אותו ממש. ביום השני ללימודים הוא פנה אליי במבט חושש ושאל אותי אם אני שומרת כשרות, מייד הסרתי דאגה מליבו. יומיים אחר כך, הוא סיפר לי שהוא ראה בטלוויזיה ריאיון עם פרופסור ישראלי מברקלי שדיבר על הסכסוך. בחיייאאאאת שף, השעה שבע וחצי בבוקר, קצת מוקדם מדי לפתור את הסוגיה, לא? עניתי בנימוס ב"זה נושא מאוד מורכב" והלכתי לקצוץ גזר לקוביות בגודל 1.5 מ"מ. עד כה התמקדנו בעיקר בחיתוכים שונים. מסתבר שבעולם הקולינריה הצרפתית המסורתי חותכים ירקות לחתיכות אחידות לחלוטין בגדלים שונים. משני סנטימטר ועד חתיכה קטנה באופן אבסורדי של 1.5 מ"מ.

בשבוע הראשון עוד לא קיבלנו את ערכת הכלים שלנו ועבדנו עם הסכינים שיש במעבדה. בתחילת השבוע השני קיבלנו את ערכת הכלים המהממת שלנו הכוללת סכינים, כוסות מידה, כפות, מזלפים ושאר ירקות משובחים. יום לאחר מכן התחלנו ליפול כמו זבובים. הסכינים כל כך חדים, לפחות ארבעה מאיתנו (כולל אני) נחתכנו. בזמן שהשף חבש אותי, שאלתי אותו אם היום הוא בא על תקן רופא. וזוהי רק ההתחלה. יום לאחר מכן נחתכתי שוב בכיתה, אחרי יומיים התאמנתי בבית (הכנתי ארוחת ערב) ונחתכתי שוב. אני מקווה שעד שהלימודים יסתיימו אני אצליח לשמור על מניין האצבעות שלי במלואו.

שבת שלום:)

Like This!

מודעות פרסומת

9 תגובות ל-“שלום כיתה א'

  1. הולה המהממת!!

    איזה כיף שהחלטת לכתוב בלוג….א. מאוד מאוד מעניין!!
    ב. את כותבת מקסים.
    ג. מה הפסקת באמצע???

    רוצה עוד!!!

  2. מותק! איזה כיף לקרוא ולשמוע אותך מתוך המילים,(כולל הפרצופים – במיוחד זה שעשית כשכתבת על החיוך שמתחת לשפם 😉 ..)
    מקסים, מחכה בקוצר רוח לפוסט הבא (אולי אפילו תמונות?)

  3. איזה יופי, איזה רעיון ואיזו שפה זורמת שדרכה רואים הכל וחשים בטעם, והעיקר שזה נותן טעם של עוד. מחכה למנה הבאה על השולחן…

  4. הי יקירה
    כל הכבוד.
    ממש מרתק ומגרה.גם מחקה למנה הבאה
    שנה טובה ומאושרת
    המון בהצלחה
    מיכל

  5. what's up shumblulu ?
    עד שאנחנו חוזרים אני מצפה לפשטידת מעולה
    (בלי ניתחי אצבעות הילה בפנים)

    נשיקות לשניכם ושנה טובה

להגיב על תחושת בטן לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s